בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ ואח' נ' גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ ואח'

החלטה

1.עניינן של תביעה זו ותביעה שכנגד לה, הוא בהפרה נטענת של הסכם שיתוף פעולה שנכרת בין הצדדים ביום 15/02/07 (להלן: "הסכם שיתוף הפעולה").

2.התובעות 1 ו- 2 עוסקות בהוצאה לאור ובהפצת ספרים. התובעת 2 זכתה במכרז מס' 33/2003 של משרד התחבורה מדצמבר 2003 (להלן: "המכרז") לכתיבה, עריכה, הוצאה לאור והפצה של ספר ההכנה הרשמי של משרד התחבורה לבחינות הנהיגה העיוניות (להלן: "ספר ההכנה"). מכוחו של המכרז, נכרת הסכם בין הנתבעת 3 לבין התובעת 2 (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייבה התובעת 2 לערוך ולהוציא לאור את ספר ההכנה הרשמי, בתמורה לזכות שניתנה לה לעשות שימוש בספר לצורך הפצתו ומכירתו בהתאם לחוזה.

הנתבעת 1 היא חברת תוכנה העוסקת, בין היתר, בפיתוח תוכנות לימוד בנושאים שונים והיא מפעילה אתר אינטרנט בכתובתwww.lamed.co.il (להלן: "אתר למד"), המאפשר לימוד מקוון למבחנים העיוניים לקבלת רישיון נהיגה ישראלי. הנתבע 2 הינו המייסד, הבעלים והמנהל של הנתבעת (הנתבעת 1 והנתבע 2 יקראו יחד להלן: "הנתבעים").

3.על פי הנטען בכתב התביעה, מכוח הסכמתו ידיעתו והרשאתו של משרד התחבורה, הוענק לתובעת 1 רישיון ייחודי לפיו הוקנתה לה זכות ההפצה הבלעדית של ספר ההכנה.

ביום 15/02/07 חתמה התובעת 1 על הסכם שיתוף פעולה עם הנתבעת 1, לפיו הנתבעת 1 תכתוב ספר פתרונות ללימוד השאלות של משרד התחבורה, על פי ספר ההכנה. בהסכם נקבע כי מלוא הזכויות הקנייניות בספר ההכנה שייכות לתובעת 1 ואילו מלוא הזכויות הקנייניות בספר הפתרונות ובאתר למד שייכות לנתבעת 1. לטענת התובעות, הנתבעת 1 העתיקה את ספר ההכנה במלואו והיא מציגה את תוכנו באתר למד, תוך הפרת התחייבויותיה החוזיות והפרת רישיונה הייחודי של התובעת 1 בספר ההכנה. עוד טוענות התובעות, כי לנתבע 2 אחריות אישית להפרת החוזה ולעוולות המבוצעות כלפי התובעות, מתוקף תפקידו בנתבעת 1 ולאור העובדה שהנתבע 2 הוא שניהל את המו"מ ואף חתם על הסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים, כמורשה מטעם הנתבעת 2.

4.כתב ההגנה של הנתבעים מפרט טענות רבות, ובתמצית – טוענים הם כי כל הפעולות שעשו בקשר עם נשוא התביעה, נעשו כדין, בידיעתן המלאה של התובעות ומנהליהן ובהסכמתם המפורשת. הנתבעים טוענים כי אין לתובעות זכות יוצרים כלשהי בספר ההכנה, שכן על פי ההסכם מלוא זכויות היוצרים בספר שייכות לנתבעת 3, מדינת ישראל- משרד התחבורה (להלן: "המדינה"), למעט – זכות השימוש בספר לצורך הפצתו, אשר ניתנה לתובעת 2 ולא לתובעת 1, והיא זכות המוגבלת בזמן כפי הקבוע בהסכם. לטענת הנתבעים כל טענות התובעות מבוססות על ההנחה שניתן להן רישיון ייחודי בספר ההכנה מאת הנתבעת 3 ואולם תוקפו של ההסכם שבין התובעת 2 נתבעת 3 פג זה מכבר, עוד טרם כריתת הסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים ולפיכך אין לתובעות ולו זכות לכאורה שמכוחן יכולות הן לתבוע. על כן טוענים הנתבעים כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף.

5.לבקשת הצדדים, הוחלט לפצל את הדיון, כך שתחילה תינתן הכרעה בשאלת תוקפו של ההסכם אשר נכרת בין התובעת 2 לנתבעת 3. ככל שיקבע כי פג תוקפו של ההסכם, הרי שעמו פגו זכויות ההפצה הבלעדיות שניתנו לתובעת 2 וכפועל יוצא מכך יש להורות על דחיית התובענה על הסף. ככל שיקבע כי ההסכם עודנו בתוקף, הרי שאז יש להורות על המשך ההליך.

6.על פי תנאי המכרז וההסכם מכוחו, ארכה של תקופת ההתקשרות הוא לשנתיים מיום חתימתו של הסכם המכרז. עם זאת, לנתבעת 3 שמורה הזכות להאריך את תקופת ההתקשרות מידי שנה בשנה נוספת, ובסך הכל בתקופה שלא תעלה על שנתיים נוספות. לשיטת הנתבעים, הסכם המכרז נכנס לתוקפו לכל המאוחר ביום 17/02/05 ולצורך דיון זה אניח כי ממועד זה יש למנות את תקופת ההתקשרות. אין מחלוקת כי המדינה מימשה את זכותה להאריך את תקופת ההתקשרות בשנה אחת נוספת, בהודעה בכתב מיום 08/02/07. לפיכך, הוארכה תקופת ההתקשרות עד לתום השנה השלישית מיום חתימת ההסכם – עד ליום 16/02/08. המחלוקת שבין הצדדים נטושה ביחס לשנת האופציה הרביעית.

לפי שיטת התובעות תקופת ההתקשרות הוארכה לשנה הרביעית ואף הובעה כוונת המדינה להאריכה בשנתיים נוספות מעבר לאופציות הנתונות לה על פי ההסכם. לשיטת הנתבעים, לא קויימו תנאי ההסכם באשר לאופן הארכת תקופת ההתקשרות ועל כן תוקפו של ההסכם פג ביום 16/02/08. הנתבעת 3 הביעה בהודעה מטעמה את עמדתה לעניין אורכה של תקופת ההתקשרות ולשיטתה, תוקפו של ההסכם הוארך גם לשנתו הרביעית, לפי החלטת ועדת המכרזים, כך שבסיכומו של דבר תקופת החוזה כולו היתה ארבע שנים ממועד חתימתו. עם זאת, ציינה הנתבעת 3 כי "החלטת וועדת המכרזים לא עוגנה בהחלטה רשמית והליך האישור לא הושלם עד תום".

7.תנאי המכרז וההסכם שנכרת מכוחו קבעו את זכותה של הנתבעת 3 להאריך את תקופת ההסכם, זאת בהתאם להוראת הדין התקפה באותה עת, היא תקנה 3(27) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993, אשר קבעה כך:

"3.התקשרות משרד בחוזה לביצוע עיסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, אינה טעונה מכרז, אם היא אחת מאלה:

...

(27)התקשרות למימוש זכות ברירה של משרד הכלולה בחוזה שנכרת בעקבות מכרז; התקשרות כאמור לאחר תום שלוש שנים ממועד כריתת החוזה בו היא כלולה, טעונה אישור ועדת המכרזים".

בהתאם, קובע סעיף 6.2 בהסכם מספר תנאים באשר לאופן הארכת תקופת ההתקשרות וזו לשונו:

"הממשלה שומרת לעצמה את הזכות להאריך את תקופת ההתקשרות מידי שנה בשנה נוספת, ובסך הכל בתקופה שלא תעלה על שנתיים נוספות.

הארכת תקופת ההתקשרות תיעשה באמצעות הודעה בכתב מאת הממונה וחשב המשרד חודשיים לפני תום תקופת ההתקשרות.

יובהר כי הארכת תקופת ההתקשרות לאחר תום שלוש שנים ממועד חתימת החוזה טעונה אישור ועדת המכרזים"

מדובר ברשימת דרישות מצטברות הכוללת הודעה בכתב; חתומה בידי הממונה וחשב המשרד; חודשיים לפני תום תקופת ההתקשרות; ההארכה טעונה אישור של ועדת המכרזים.

8.התובעת 2 לא הציגה הודעה בכתב המעידה על הארכת תקופת ההתקשרות עמה ועונה על הדרישות המצטברות כפי שנקבעו בהסכם. אולם סבורני כי אין להסיק מכך על אי-הארכת התקופה בפועל. את תוצאת הפגמים שנפלו בהליך המנהלי האמור יש לבחון על רקע דוקטרינת הבטלות היחסית המקובלת בפסיקה.